שיעור מספר 8 – מחלת הקטיפה

מחלת הקטיפה היא מחלה אשר נגרמת על ידי טפיל בשם אודיניום (Oodinium) – יצור זעיר אשר 'נתפס' על גופו של הדג בעזרת זרועות מיוחדות, וניזון ממנו. הוא גדל על עורו של הדג עד לגודל של 100 מיקרון (גודל שמאפשר להבחין בו גם בעין בלתי מזוינת, אגב), ואז מתחיל להתרבות ולהתפשט גם על גופו של הדג וגם אל דגים אחרים שנמצאים במים.

לאחר זמן מסוים יתחיל הדג להיות מושפע מהטפיל: ראשית, יופיעו על העור שלו חלקיקים מוזהבים, ובהמשך מעין מעטה בצבע חלודה או זהב. אט־אט עורו ייאבד מהזוהר שלו וייהפך 'מָט', והדג ישקע בדיכאון או ילקה בסטרס, ינוע פחות ובמצבים קיצוניים גם יעלה אל פני המים כדי לשאוף אוויר, בעקבות פגיעת הטפיל בזימיו (אחד האזורים המועדפים על האודיניום).

דגים צעירים עלולים למצוא את מותם בחלוף ימים אחדים מרגע היצמדות הטפיל אליהם, ואילו דגים מבוגרים עשויים להתמודד עם המחלה במשך חודשים לפני שימותו. יש לציין כי בשלבים הראשונים של המחלה קשה מאוד להבחין בה, ורק חדי העין המכירים היטב את התנהגות דגיהם יוכלו להבחין בשינוי.

דרכי הטיפול במחלת הקטיפה:

הדרך לטפל במחלה היא החשכה והעלאת הטמפרטורה בהדרגה לסביבות 29 מעלות. גם מלח ונחושת יכולים לעזור, אם כי יש להשתמש בשניהם בזהירות: ישנם דגים אשר רגישים מאוד למלח, ולכן חשוב להוסיף למים במקרה כזה כמויות מלח קטנות מאוד; הנחושת עשויה להתגלות רעילה, אם המים חומציים יחסית, ולכן מומלץ לבדוק קודם לכן אם ניתן להוסיפה למים.

מניעת המחלה מראש תלויה, כמובן, בשמירה על מים נקיים ואיכותיים, כמו גם באיתור דגים החשודים כנגועים – ובידודם. מאחר שהטפיל צריך לגדול ולהתפתח לפני שיחל להתרבות, בשלבים הראשונים של המחלה אפשר למנוע את התפשטותה אל יתר הדגים וה'דיירים' אשר נמצאים במים.