שיעור מספר 3 - אצות ציאנובקטריה

לאצות הציאנובקטריה, 'אצות הרפש' בשפת העם, נוצרה תדמית רעה בקרב מגדלי דגים – וזאת משום שהן מתפתחות במהירות באקווריומים שבהם התחזוקה ירודה. במילים אחרות, הן נקשרות לאיכות מים ירודה, ואף מוסיפות למראה הלא נעים בהיותן בעלות צבע ירוק ומרקם כמעט רירי. עם זאת, לאצות אלו תפקיד חשוב בעולם שלנו.

אצות ציאנובקטריה הן למעשה חיידקים בעלי תכונות של אצה. הן יכולות לבצע פוטוסינתזה, ממש כמו אצות אחרות וכמו צמחים ירוקים על פני האדמה, ולמעשה ההשערה היא שבתחילת ימיו של כדור הארץ הן היו אחראיות לייצור רוב החמצן באטמוספרה – וכך תרמו משמעותית ליצירת חיים על פני הכדור.

התכונה הבולטת ביותר של אצות ציאנובקטריה היא הסתגלנות שלהן: כל עוד במקום מסוים ישנם מים, ואור בכמות מספקת (גם אם קלוש למדי) – הן יוכלו להתפתח. לכן לא מפתיע לגלות אותן באזורים בהם התפשטה רטיבות בקירות הבית, ואף לאורך 'מסלולי' מים על פסלים ציבוריים וכדומה.

תכונה מעניינת נוספת של האצות הללו – וזו קשורה גם לגידול דגים היא יכולתן 'להתפרץ' ולצמוח במהירות במקומות שבהם ישנם חומרים מזינים בכמויות גדולות. לכן האצות הללו יכולות להתפשט ולצמוח בזריזות במקווי מים ובאקווריומים שהזדהמו כתוצאה מריכוז גדול של חומרי דישון, וכן בבריכה אשר המים שבה אינם נקיים ומכילים המון פסולת, שאריות מזון ושאריות של הפרשות מגופם של הדגים וחסרי החוליות.

הבעיה הגדולה ביותר היא שהתפשטותן של אצות אלו יכולה לגורם למותם של צמחי המים באקווריום, ובהמשך למותם של הדגים. לכן חשוב מאוד למגר אותן באמצעות הוספת תכשירים למים למניעת אצות. אומנם נוכחותן של האצות הללו בכמות מזערית אינה בעייתית (ואף נורמלית לחלוטין), אך אם הן יתפשטו ויתרבו במהירות, הסכנה לדגי הנוי תהיה גדולה.

כדי לטפל בהתפשטות זו, לא מספיק להוציא את האצות מן המים (מהלך שחשוב לבצע כצעד ראשון, כמובן): חשוב להבין מה הוא הגורם להיווצרות אותם תנאים המאפשרים את שגשוגם, בין אם זו תחלופה לא מספיקה של מים, תנאים ירודים ועוד. לאחר איתור הבעיה יש לטפל בה – וברוב המקרים האצות לא ישובו לצמוח שוב בקצב כה מהיר.